גדוד נהגי הפרדות

גדוד של חיילים יהודים שהוקם במלה"ע ה-1 במסגרת הצבא הבריטי והשתתף בקרבות בחצי האי גליפולי בתורכיה בשנים 1916-1915. את הקמת הגדוד יזמו זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור שהציעו לפיקוד הבריטי במצרים להקים גדוד יהודי שיסייע בכיבוש ארץ-ישראל מידי התורכים והם עצמם ישרתו בו.
הבריטים סירבו להקים גדוד יהודי לוחם, מה גם שבאותה עת (ראשית 1915) לא היתה להם תוכנית לכיבוש ארץ-ישראל. במקום זאת הציעו להקים גדוד של מובילי-פרדות במסגרת חיל התובלה הבריטי, שיסייע לכוחות הלוחמים בכל חזית בה יידרש.
ז'בוטינסקי עמד על הקמתו של גדוד קרבי. טרומפלדור, לעומתו, טען שחשובה השתתפות יהודית במלחמה ובחזית ואין זה משנה באיזו יחידה. ז'בוטינסקי נסע לאירופה והמשיך במאמציו להקים גדודים עבריים לוחמים. טרומפלדור המשיך לפעול במצרים להקמתו של הגדוד המוצע. חיילי הגדוד באו ברובם מקרב הפליטים היהודים שגורשו מארץ-ישראל או שעזבו אותה משום שלא רצו לקבל את הנתינות העות'מאנית, וכן יהודים שישבו במצרים. הגדוד שקיבל את השם Zion Mule Corps (חיל הפרדות של ציון) התאמן במצרים ובאפריל 1915 הועלו 650 אנשיו על ספינות והועברו עם פרדותיהם לחזית גליפולי, בה נטלו חלק בפעילות הצבאית הבריטית במשך כשלושת רבעי שנה.
מפקד הגדוד היה לויטננט-קולונל ג'ון הנרי פטרסון, קצין אירי חובב ציון.
כמפקדי מחלקות ופלוגות שימשו קצינים בריטים ויהודים, ביניהם יוסף טרומפלדור, שהיה תחילה מפקד פלוגה ולימים סגן מפקד הגדוד. עבודתם של חיילי הגדוד היתה קשה וחסרת סיפוק. היה עליהם לטפל בפרדות, ולהובילן כשהן נושאות מטעני אספקה, מים ותחמושת ליחידות שבקו החזית תחת הפגזות קשות.
בעיני טרומפלדור, היה תפקידו הראשון במעלה של הגדוד לאומי, כלומר להוכיח לבריטים שהיהודים הם חיילים שאפשר לסמוך עליהם. מתוך 650 אנשי הגדוד 560 היו בחזית, 8 נפלו בקרב ו-55 נפצעו. הפיקוד הבריטי היה מרוצה מתיפקודו.
אחר כשלון הפלישה לגליפולי הוחזר הגדוד למצרים ופורק. מספר חודשים לאחר מכן, בסוף 1916, התגייסו 120 מוותיקיו לפלוגה מיוחדת והועברו לאנגליה, בה היוו תשתית לגדוד הקלעים המלכותי מס' 38, הוא הגדוד העברי הראשון.
חשיבותו של גדוד נהגי הפרדות היא בהיותו יחידה יהודית ראשונה שהשתתפה בלחימה בצבא אחת המעצמות הגדולות במלה"ע ה-1. הקמתו והשתתפותו בקרבות עוררו הד רב בעולם היהודי.