| <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=mainLevel' >ראשי</a> -> <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=59799' >רשימה כללית (לפי א'-ב')</a> -> <a>חומה ומגדל</a> |
| חומה ומגדל |
בפרוץ המאורעות נשרף צריף הכלים של קיבוץ תל-עמל באדמות תל-שוך, כ-4 ק"מ ממזרח לבית- אלפא, והמשטרה אסרה על חברי הקיבוץ (קיבוץ ארץ-ישראלי א' של השומר הצעיר), שישבו במסגרת הכשרה בבית אלפא, להמשיך בעיבוד אדמותיהם, בגלל הסכנה לביטחונם. חבר הקיבוץ שלמה גרזובסקי- גור עיבד תוכנית של יישוב, שסוכמה סופית עם המהנדס יוחנן רטנר, איש ההגנה. השיקולים הטקטיים אמרו: הערבים נרתעים מלהתנגש בכוחות-הביטחון ביום, ומעדיפים לתקוף בלילה; נשקם - רובים, מקלעים קלים ורימונים; מבנה היישוב צריך לתת מיגון לכ-40 חברים וחברות, כדי שיוכלו להגן עליו לפחות עד בוא תגבורת. השלטון המנדאטורי נטה לשתף פעולה בהקמת יישובים ששיפרו את אבטחת המרחב, לכן ניתן להסתייע באנשים אמינים בממשל ובמשטרה כדי לקבל אבטחה ליגאלית ביום העלייה, מכסת נשק ליגאלי ליישוב החדש, ואף לקבל אישור לנוטרים בתשלום מבין המתיישבים. בהתאם לשיקולים אלו תוכנן דגם יישוב שכלל חצר בשטח 35X35 מ', מוקפת חומת לוחות עץ כפולים בגובה 180 ס"מ, שביניהם שכבת חצץ בעובי 25-15 ס"מ, להגנה מפני כדורי רובים. במרכז החצר - מגדל בגובה 12-10 מ', לתצפית, להתקנת זרקור להארת הסביבה ולפנס איתות. בשתיים מפינות החצר - עמדות מקודמות ומחופות, המיועדות להגן כל אחת על שתי צלעות החצר. סביב החצר - בריחוק 25 מטר - גדר תיל, למניעת התקרבות מטילי רימונים. בתוכה - חדר-אוכל, שלושה צריפי מגורים וצריף לכלים, לרבות גנרטור. כל המבנים נבנו באופן טרומי, חלקים חלקים, בבית-אלפא ומקצתם הורכבו חלקית. הכבודה הועמסה על שיירת משאיות וגרורי-טרקטור. שיירת העולים, עם המאבטחים והמלווים, יצאה מבית-אלפא לאתר ההתיישבות לפנות בוקר, כדי להשלים את הקמת היישוב עד הערב. הדבר היה בנר שלישי של חנוכה תרצ"ז (10.12.1936). חודש לאחר עליית תל-עמל עלתה שדה-נחום לפי אותה מתכונת. הערבים נרתעו תחילה מלתקוף יישוב כזה. בחודשים הבאים עלו על הקרקע יישובים נוספים במתכונת חומה ומגדל. באביב ובקיץ 1937 אומצה שיטה זו על-ידי המוסדות והפכה לאסטרטגיה יישובית. נוכח תוכנית החלוקה של ועדת פיל, קבעה הנהלת הסוכנות מדיניות של הרחבת ההתיישבות בשתי מגמות - חיזוק והרחבה של יישובי ה-" אן " (NN) ההתיישבותי, ואבטחת הגבולות שהותוו בתוכנית. ההגנה השתתפה בתכנון מבצעי העלייה ואנשיה פקדו עליהם. כמו כן אימנה ההגנה את חברי היישובים והעמידה להם פיקוד וכוחות תגבורת. עד מאי 1939 הוקמו עשרות יישובים לפי דגם חומה ומגדל, כמעט ללא הפרעות מצד הערבים, או השלטון הבריטי. ואולם באביב 1939, עוד לפני פרסום הספר הלבן, החלו הבריטים לגלות הסתייגות ממפעלי התיישבות אלה, והכבידו על מתן אישורים לעלייתם. מוסדות היישוב החליטו להעלות יישובים חדשים נוספים ללא הודעה מראש. תרגולת העלייה, שעד אז הופעלה בשעות הבוקר המוקדמות, סוגלה במהירות לביצוע לילי, כדי לקבוע עובדה יישובית בשטח. בליל 23/22 במאי 1939 הועלו חמישה יישובים בגליל התחתון בשיטה זו, ולאחר כמה שבועות עלו לנגבה בדרום באותה שיטה. התיישבות חומה ומגדל היתה למעשה מתקפת-נגד של היישוב, נוכח ההתנכלות הערבית ותוכנית החלוקה הבריטית. חלוצים-מתיישבים הקימו יישובים חדשים באזורים מרוחקים ורגישים מבחינה בטחונית כמו עמק בית שאן, הגליל המזרחי והגליל המערבי, הרחיבו וביססו את מרחב ההתיישבות הרצוף של היישוב העברי. מפרוץ המאורעות באפריל 1936 עד סוף שנת 1939 הוקמו 60 יישובים, 43 מהם במתכונת חומה ומגדל. להלן רשימת היישובים, תוך ציון כוכבית ליד שמות יישובי חומה ומגדל. 1936 1. עין-הים 2. כפר-המכבי 3. כפר-חיטים 4. ניר-דוד (תל-עמל) 1937 1. שדה-נחום 2. גינוסר 3. שער-הגולן 4. מסדה 5. בית-יוסף 6. משמר-השלושה 7. כפר שמריהו 8. טירת-צבי 9. מולדת 10. עין-השופט 11. מעוז-חיים 12. עין-גב 13. כפר-מנחם 14. אושה 15. כפר-סולד 16. חולתה 17. קרית-עמל 18. צור-משה 1938 1. חניתה 2. שבי- ציון 3. שדה-ורבורג 4. רמת-הדר 5. אלונים 6. מעלה-החמישה 7. תל-יצחק 8. בית-יהושע 9. עין-המפרץ 10. מעיין-צבי 11. שרונה 12. גאולים 13. אילון 14. כפר-רופין 15. נוה-איתן 16. כפר-מסריק 17. מסילות 1939 1. גשר 2. דליה 3. דפנה 4. דן 5. שדה-אליהו 6. הזורעים 7. שדמות-דבורה 8. שורשים 9. מחניים 10. נוה-ים 11. כפר-גליקסון 12. תל-צור 13. אפק 14. חמדיה 15. נגבה 16. כפר- נטר 17. גן-חפר 18. בית-אורן 19. בית-הערבה 20. עמיר 21. כפר-ורבורג | |||||||||||
