מח"ל (מתנדבי חוץ-לארץ)

ראשי תיבות של מתנדבי חוץ-לארץ - מתנדבים-לוחמים שאירגנו ההגנה ואחר-כך צה"ל לעזרת היישוב היהודי הנלחם על נפשו בתקופת מלחמת העצמאות. רובם היו יהודים, אך היו ביניהם גם לא-יהודים רבים. מספרם הכולל הגיע ליותר מ-5,000, כמעט כולם גברים. כ-25% היו אמריקנים וקנדים (קנדי אחד לכל ארבעה אמריקנים), 25% בריטים, קרוב ל-20% דרום אפריקנים, 20% מערב אירופים, 10% דרום-אמריקנים.
בחודש שלאחר הכרזת העצמאות היוו אנשי מח"ל כ-8% מכלל המגוייסים, כשהם משרתים בחילות האוויר והים, בחטיבות שבע ושמונה, ובמידה מסוימת בחטיבת גבעתי ובחיל הרפואה.
פעולות הגיוס החלו בארצות-הברית עוד בתקופת המאבק נגד הבריטים והתרכזו בעיקר בתחום ההעפלה. בפרוץ מלחמת העצמאות התגברה פעולת הגיוס בארצות-הברית ובקנדה.
טייסים וצוותי אוויר בעלי ניסיון בטיסה קרבית במפציצים ומטוסי תובלה לא היו ביישוב. בעיה זו נפתרה בחלקה על-ידי אל שווימר, סטיב שוורץ והיימן שמיר שחברו יחד למבצע גיוס מתנדבים בארצות-הברית וקנדה להטסת תשעה מטוסי תובלה (C-46) מתוך 9 המטוסים הוטסו מארצות-הברית לפנמה ומשם לצ'כוסלובקיה. צוותיהם היו עמוד התווך של הגשר האווירי מצ'כוסלובקיה לישראל, שהעביר נשק, תחמושת ומטוסי קרב להם נזקקו בארץ בדחיפות.
מומחים שנדרשו בדחיפות בארץ הגיעו בדרך האוויר בטיסות אזרחיות רגילות לרומא, ומשם המשיכו בדרכם ארצה בחברה הדרום אפריקנית "פאן אפריקן". המתנדבים האחרים הגיעו ברובם בדרך הים, לרוב באוניות מעפילים.
אנשי המח"ל מילאו תפקידים ראשונים במעלה במלחמת העצמאות. אף שמבחינת כוח האדם לא עלה חלקם על 5, רבה היתה תרומתם במגזרים חיוניים כמו חיל האוויר (טייסים, נווטים, צוותי קרקע ועוד) וחיל הים. מבין אנשי המח"ל נודעו במיוחד קולונל דויד מרכוס (מיקי סטון), שנפל בחזית ירושלים, בן דונקלמן, שפקד על חטיבה שבע בקיץ 1948 ומרדכי (מונטי) גרין, ראש מת"מ במטכ"ל.