המחלקה הערבית (השחר)

מחלקת המסתערבים של הפלמ"ח שפעלה בשנים 1950-1943 (החל מאוגוסט 1948 בכפיפות מבצעית למודיעין של צה"ל). מוכרת בכינויה העממי - "המחלקה הערבית" אשר ההווי שנוצר בה נתן אותותיו בפלמ"ח כולו. אנשי המחלקה גויסו מכמה מקורות: בוגרי המחלקה הסורית, עולים מארצות ערב שעשו הכשרתם בקיבוצים, בני עדות המזרח תושבי מושבות וערים, וכן מספר יוצאי אשכנז דוברי ערבית, שמילאו תפקידי מנהלה, הדרכה ופיקוד ולא "הסתערבו" ממש.
מבין מפקדי היחידה נודע שמו של ירוחם כהן, כמי שגיבש את היחידה. כמדריך המקצועי שימש שמעון סומך. המחלקה היתה מחלקת פלמ"ח לכל דבר ופעלה כיחידת מטה (במסגרת פלוגה ז', הגדוד הרביעי). לבד מאימוני הסתערבות נכללו באימוני המחלקה שימוש בכלי נשק (חם וקר), עיקוב, נהיגה ואף אימוני צניחה וצלילה. מספר מסתערבים אומנו בקורס חובלים. כן כללו האימונים חדירה לישוב הערבי ושהות ממושכת בו. אלה היו שלבים מקדימים לקראת ההשתלה מאחורי קווי האויב בארץ-ישראל המנדאטורית ולאחר מכן בארצות האיזור. תרגילי ההסתערבות כללו גם חלקים מבצעיים, כמו חיים בקרב ערבים ואיסוף ידיעות, השתתפות בתפילות במסגדים או באספות עם לשם עמידה על הלכי הרוח וזיהוי מנהיגים קיצוניים. אנשי "השחר" חיו ועבדו כערבים תקופות ממושכות במפעלי ים המלח, נמל חיפה, ערכו סיורים בבסיסי צבא בריטיים וכן פתחו עסקים ביישובים ערביים כמו יפו ורמלה. בין פעולות המחלקה: חדירות לשם איסוף מידע מודיעיני בעבר הירדן וסוריה ופעולת חבלה בחיפה הערבית בתחילת מלחמת העצמאות. במקרים רבים שימשו מסתערבים ככוח מסייע ליחידות הגנה ופלמ"ח, בליווי, איסוף ידיעות, סיור, אבטחה, עזרה בהכנת תיקי כפרים ובסיסים בריטיים, העברת מעפילים, תכנונים לפריצות לבסיסים בריטיים או ערביים, תכנונים ופגיעות במנהיגים ערביים עוינים או הענשת מבצעי פעולות עוינות נגד יהודים.
בתוכניות השונות של ההגנה והפלמ"ח הוטלו על המסתערבים תפקידים מגוונים כ"תעמולת לחש", היינו הפצת שמועות (לוחמה פסיכולוגית). במלחמת העצמאות מנתה היחידה כארבעים איש, שפעלו בארץ ומחוצה לה.