מטכ"ל (מטה כללי) ההגנה

גוף צבאי-מקצועי שהוקם בהגנה בספטמבר 1939 והועמד בראשה, כלקח מאירועי שלוש שנות המאורעות, ומתוך הכרה שעל ההגנה ליהפך ל"צבא שבדרך" של "המדינה שבדרך".
במטכ"ל התפתחו גרעינים מקצועיים וחלה בו התפתחות צבאית-מקצועית רצופה.
עוד קודם לכן, ביוני 1938, נתמנה יוחנן רטנר לראש המפקדה הארצית (רמ"א), והוא פעל להקמת מטה צבאי-מקצועי שיוכפף למפקדה הארצית, בעלת הסמכות האזרחית והציבורית העליונה. עד מינויו היתה המחלקה הטכנית (מח"ט) הגוף המקצועי-תכנוני היחיד של מרכז ההגנה. רטנר הקים מחלקת תכנון, שהמחלקה הטכנית נכללה בה, וכן את לה"ד (לשכת ההדרכה).
ב-18 בספטמבר 1939 פורסמה פקודה המקימה מטכ"ל ומכפיפה אותו למ"א, מגדירה את סמכות הרמטכ"ל לפקד על כוחות ההגנה, שיאוגדו מעתה בשמונה מחוזות, וכן לתכנן, לארגן ולהדריך את הכוחות. יעקב דוסטרובסקי- דורי נתמנה ל"ממלא-מקום הרמטכ"ל", נוסף להיותו מפקד מחוז חיפה.
תחילה כלל המטכ"ל ארבעה גופים - כולם בתחום המשימתי (האג"מי): לשכה לתיכון (תכנון) וארגון, לשכת הדרכה, לשכה טכנית (שעסקה בעיקר בתכנון הנדסי והתיישבותי, ובפיקוח על שירות הקשר), והמחלקה לפיקוח. בולט היעדר גופי-מטה למודיעין, לכוח-אדם ולאפסנאות. מהתחלה צנועה זאת התפתח המטה עד 1945. יעקב דורי, שעשה רבות לביסוס מעמדו של המטכ"ל כלפי פנים, נתקשה ביחסי-הגומלין עם המ"א, שבראשה עמד מ-1941 משה סנה. בסתיו 1945 יצא דורי לארצות-הברית כראש משלחת ההגנה, כדי לארגן רכש מכונות לתעש ושיגורן לארץ. מפתיחת המאבק בבריטים שימש יצחק שדה כרמטכ"ל בפועל. יוסף רוכל- אבידר שימש כסגנו.
בקיץ 1947 חזר יעקב דורי ושב לתפקידו כרמטכ"ל, ובה בעת מונה ישראל גלילי לרמ"א. לפי הנחיית בן-גוריון החלה באותו זמן התארגנות מקפת, כדי להכין את ההגנה למלחמה נגד צבאות ערב. תחילה בלט הדבר בהקמת "אגפים" במטכ"ל. יגאל סוקניק-ידין נתמנה בספטמבר 1947 לראש אגף המבצעים (אג"מ). בדצמבר 1947 הוקם אגף הדרכה (אה"ד) בראשות אליהו כהן בן-חור, שהפעיל מערכת של בסיסי הדרכה, שאחר-כך אוגדו תחת "מפקדת בתי הספר" (לימים - פיקוד ההדרכה בצה"ל). עם תחילת ההתארגנות לחטיבות והרחבת ההתגייסות, הוקם אגף כוח אדם (אכ"א) בראשות משה לרר- צדוק. לשליטה לוגיסטית הוקם אגף כספים ומשק, ואליו צורף הגוף העוסק בחימוש (שהועבר מהמ"א) ובפברואר 1948 הוקם אגף האפסנאות (אג"א) בראשות יוסף אבידר. כן הוקם אגף כספים (אכ"ס) נפרד, בראשות ברוך רבינוב.
בתחילת המלחמה פעלו האגפים במידה רבה של עצמאות בתחומיהם. בהדרגה התחזקה סמכות התיאום הבין-אגפי בניהולו של הרמ"א ישראל גלילי ובניהול היומיומי של סגן הרמטכ"ל, צבי לשצ'ינר- איילון. עצם ההקמה וההרחבה של גופי מטה, שירותים, חילות ויחידות היתה כרוכה בעבודת מטה וארגון, תיאום ותקינה. לשם כך הוקמה המחלקה לתפקידי מטה, שהוכפפה ישירות לסגן הרמטכ"ל.
המטה המקצועי התרחב מתחילת המלחמה בקצב מהיר, ופותחו שירותים מבצעיים ומנהלתיים. להלן הפונקציות והשירותים, לפי זיקתם למנגנון ההגנה בטרם-מלחמה:
א. תפקידי מטה ושירותים שהתפתחו מתוך פעולות ההגנה, ובכללם שירות הקשר (בעתיד - חיל הקשר), קצין הנוער הארצי (המופקד על הגדנ"ע), מערכות - הירחון הצבאי-מקצועי, הסברה-מחת"ר.
ב. תפקידים ושירותים שעברו תמורות: שירות מפות וצילומים, שירות הידיעות -ש"י (בעתיד - חיל המודיעין, אחרי שתפקידי הש"י חולקו בין מספר גורמים), יחידת המדע (בעתיד -חמ"ד), השירות הרפואי (בעתיד - חיל רפואה), שירות הסעד, שירות התרבות, מחלקת חימוש. שירות משפטי (בעתיד - פרקליטות צבאית).
ג. שירותים חדשים, שהוקמו תוך המלחמה, על בסיס הניסיון שרכשו החיילים המשתחררים מצבאות סדירים: שירות משוריינים, שירות התותחנים (בעתיד - חיל תותחנים), שירות המהנדסים ושירות איכסון (בעתיד התמזגו שניהם בחיל הנדסה), הגנה אזרחית (הג"א), שירות דתי (בעתיד - רבנות הצבאית), ח"ן, שירות תשלומים, דואר צבאי, שירות בהמות משא ורכיבה (שירות וטרינרי), שירות ציוד ואספקה (בעתיד - חיל אספקה וחיל ציוד), שירות תחבורה, שירות האימון הגופני, שירות כלבים. עם הקמת הזרועות - האווירית והימית - נקבע שהמטכ"ל יהיה רב-זרועי ומאוחד, ומפקדי חיל האוויר וחיל הים יהיו כפופים לרמטכ"ל כשאר חברי המטכ"ל.
במאי 1948 הוטל על המטכ"ל להנהיג את הכוחות שבלמו את הצבאות הפולשים, ותוך כדי כך הפך למטה של צבא סדיר. בה בעת בוטלה המ"א, ועיקר תפקידיה הועברו למשרד הביטחון, וחלקם - לאגפי המטכ"ל.
מטכ"ל ההגנה התגבש למטכ"ל צה"ל במהלך המלחמה ובהתארגנות שלאחריה. ניהול המלחמה, תוך גיבוש ותמורות מהירות, נישא בידי מטכ"ל שהיה מורכב בתחילה רובו ככולו מוותיקי ההגנה, ויעקב דורי בראשם, ואשר בהדרגה שולבו בו קצינים חברי ההגנה ממשוחררי הצבא הבריטי.