מסתערבים

מקור השם במלה הערבית אסתערב, המבטאת מצב בו לא ערבים חיים כערבים. בהגנה ובפלמ"ח כיוון המושג לאנשי מודיעין יהודיים שגויסו ואומנו להתחזות ולחיות בין הערבים כערבים לכל דבר. ההסתערבות שימשה את מודיעין השדה והמודיעין המטכ"לי בנושאים של איסוף מידע, מלחמה פסיכולוגית ומילאה "תפקידים מיוחדים", היינו, פעולות מבצעיות במחנה הערבי ובארצות השכנות.
החדירה והשתילה של אנשי השחר (מסתערבי הפלמ"ח) בארצות השכנות החלה לפני מלחמת העצמאות ונמשכה במהלכה. המושתלים אורגנו בחוליות מצויידות במכשירי קשר, דבר שאיפשר קשר דו-כיווני יומיומי.
גיוסם, הכשרתם והפעלתם התגבשו תוך כדי העשייה ביחידות כמו המחלקה הסורית, יחידת הסיירים המיוחדת במחוז ירושלים של ההגנה, ובעיקר בהשחר. ההסתערבות תואמה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית והזרימה את המידע לש"י ולמטה הפלמ"ח. המסתערבים היו חברי ההגנה. בבחירתם לתפקיד נלקחו בחשבון לבד מכישורים מקצועיים ונאמנות גם דבקות ברעיון הציוני-חלוצי;הוקפד שהאנשים יוכשרו בתחומים נרחבים, כמו לימוד דת, פולקלור, אורחות-חיים, עגות לשון מקומיות, "אזרחות" של מדינת היעד, וזאת אפילו כשהמסתערב פעל בארץ מוצאו. על המסתערבים נאסר לקשור קשרים עם יהודים מקומיים. מסתערבים שנקראו לפעול במבצעי ההעפלה בארצות ערב (במסגרת המוסד לעליה ב') או בהגנה עצמית - נותקו מיחידת האם שלהם, ולאחר סיום משימתם שבו ליחידתם.
שישה מבחירי המסתערבים נפלו מעבר לקווי האויב: סגן גדעון בארי, סגן דוד שמש, סגן נסים עטייה, סגן דוד מזרחי, סגן עזרא חורין (עפגין) וסגן משנה יעקב בוקאעי.