<a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=mainLevel' >ראשי</a> -> <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=59799' >רשימה כללית (לפי א'-ב')</a> -> <a>משטרת היישובים העבריים (מי"ע)</a>

משטרת היישובים העבריים (מי"ע)

ראשי תיבות של משטרת היישובים העבריים - עוצבה בנוטרות, שמתחילת 1939 איגדה את הנוטרים, שהוצבו מאביב 1936 לאבטחת היישובים היהודיים. קציניה היו בריטים, אולם כל המש"קים והטוראים - יהודים, שנתקבלו לשירות בהמלצת הסוכנות היהודית, בתיאום עם ההגנה. העוצבה התקיימה עד הפינוי הבריטי. במלחמת העצמאות שולבו אנשיה, עם מרבית נשקה, בכוחות הלוחמים של ההגנה.
ב-1939, אורגנה העוצבה בעשר "פלוגות" (Companies), כל אחת בפיקוד קצין בריטי זוטר, ולידו קצין- קישור מטעם הסוכנות. הכינוי פלוגה הלם את מספר הנוטרים המגוייסים ביישובים ובמ"נים. ביישוב היהודי כונתה היחידה "גדוד", כי כללו בתוכה גם את העתודות וה"מיוחדים", וכן אף את היקף פריסתה, שלרוב חפף את מרחבי הגושים של ההגנה. לכל גדוד ניתן שם עברי ותג משולש צבעוני, כדלהלן:
1. ירושלים (כחול כהה),
2. דרום (לבן),
3. שרון (כתום),
4. עמק חפר (אדום),
5. כרמל (ירוק),
6. זבולון (צהוב),
7. יזרעאל (סגול),
8. גלבוע (שחור),
9. ירדן (תכלת),
10. גליל עליון (חום).
עם הקמת העוצבה, שמנתה כ-1,300 נוטרים מגוייסים ועוד למעלה מ-13 אלף בשלושת סוגי השירות החלקי, חל גם שיפור במדים; בייחוד בלט הכובע האוסטרלי רחב-התיתורה, שבא במקום ה קולפאק.
הפיקוד הארצי של משטרת היישובים ייעל את ההדרכה בגדודים. לאימוני הנשק והשדאות נוסף אימון גופני. הסוכנות העמידה לרשות הכוח את קורט בנימין כמדריך אימון גופני ראשי. הפיקוד הבריטי עודד פעילות זאת וטיפח אותה בארגון כנסים ותחרויות בהשתתפות קציניו. בסוף יולי 1939 מנתה מי"ע 15,872 נוטרים, מהם 1,275 סדירים בשכר, ולרשותם 4,788 רובים ו-48 מקלעים. 438 מהנוטרים הסדירים שירתו ב-67 מ"נים: 33 בטנדרים פתוחים, 20 במשוריינים, והנותרים רכבו על סוסים או נעו ברגל. בפעולתם הניידת מנעו פיגועים, סייעו למארבים של ההגנה ולמרדפים, כשהם מיישמים את הטקטיקה של הפו"ש ושל פלגות הלילה המיוחדות, ומנצלים את יתרונות הפעולה הליגאלית.
באמצע מרס 1939 פרסמה המשטרה, בתיאום עם יהושע גורדון "פקודת קבע למשמר הנע", שגיבשה את ניסיונם הקרבי. בינתיים דוכא המרד הערבי, ומאמצע מאי 1939 החל השלטון פועל לפי מדיניות הספר הלבן.
מאז פרסום הספר הלבן, שגרר פעולות-מרי יהודיות בתחומי ההעפלה וההתיישבות החל השלטון לצמצם את מצבת כוח האדם והנשק של נוטרי היישובים. מגמה זו נפסקה עם פרוץ מלה"ע ה-2. חיל הנוטרות ומי"ע בתוכו, המשיכו להתקיים עקב הכורח לאבטח את הארץ והמזרח התיכון. הסוכנות היהודית פעלה להמשך קיומה ולשיפור חימושה של מי"ע, ככוח מגן ליישובים ומרכיב חיוני בקיום ההגנה ופעילותה. צמצומים נערכו בשל הרחבת מערך הצבא בארץ, וחשד השלטונות שהנוטרים מעורבים בפעילות ההגנה.
בגבור סיכוני המלחמה בשנת 1941, אחרי כיבוש יוון וכרתים בידי הגרמנים, ובמיוחד בקיץ 1942, עקב ההתקדמות הגרמנית במדבר המערבי, שוב הוגדלה מי"ע.
בעקבות הארגון-מחדש במשטרה, בקיץ 1942, הותאם מבנה הגדודים של מי"ע להתרחבות היישובית מאז 1939, ונוספו שני גדודים: גדוד הנגב (תג כחול), וגדוד הצפון (אפור) - לגליל המערבי. בשל כך שונו מספרי הגדודים: 1. ירושלים, 2. נגב, 3. דרום, 4. שרון, 5. עמק חפר, 6. כרמל, 7. עמק זבולון, 8. צפון, 9. יזרעאל, 10. גלבוע, 11. ירדן, 12. גליל עליון.
בוטלה זיקת הגדודים לפיקוד הארצי, והם הוכפפו למפקדי המחוזות המשטרתיים. גם אופיה של מי"ע שונה. גדל בה המרכיב הנייד, וכמחצית הסדירים אורגנו במ"נים מוגברים. ההדרכה כוונה גם לאבטחה מהתקפת גייסות מוטסים ולהגנת יישובים בעת פלישה, במשולב עם כוחות הצבא. כן נערכו קורסים לסמלים בסוגי נשק שונים, לרבות נשק אנטי-טנקי, חבלה ומיקוש.
מספר קורסים כאלה הודרכו על-ידי הצבא במחנותיו, כשמפקד הקורס הוא איש ההגנה.
כדי להכשיר את מי"ע לתפקידים צבאיים, הוגבר חימושה: בסוף 1942 קיבלה כ-2,000 רובים עם כידונים, יותר מ-100 מקלעי ברן, ו-12 מרגמות "52(2 מ"מ), מרגמה לגדוד.
המפנה במלחמה בחורף 1942/43 הרחיק את הסכנה מהארץ. אותה שעה גבר חששם של הבריטים ממרי ביישוב. תכניות האימונים לנוטרים קוצצו, והנשק ה"כבד" - המקלעים והמרגמות - הוצא בהדרגה מהגדודים. בשנות המלחמה האחרונות נפגעה הנוטרות מהפגת המתח ומהשיגרה הנמשכת, וגם ממעמדה הנחות ביישוב, כי הצעירים העדיפו להתגייס לצבא הבריטי או לפלמ"ח. מוסדות היישוב וההגנה עשו לבלימת הירידה במספר הנוטרים, ברמה ובמוראל, אך בהצלחה חלקית. מאידך גיסא, נוטרים רבים המשיכו בשירותם במי"ע בהיותה כיסוי ליגאלי לפעולתם כמפקדים וכמדריכים בהגנה. בסוף המלחמה מנתה מי"ע 2,475 סדירים, וכ-16,000 בשירות חלקי.
גמר המלחמה, הגברת המרי והמאבק לא גררו אחריהם את פירוק מי"ע, אף כי היה חשש מצעד כזה. נראה שהשלטון הבריטי העדיף להגביר את פיקוחו, ולצמצם את מספר הנוטרים וכמות הנשק, ובלבד שהעוצבה תתקיים. נוטרי מי"ע נקלעו לעתים למצוקות של "נאמנות כפולה". הסוכנות שראתה במי"ע מרכיב חיוני בהגנה, עשתה למניעת עירובם הגלוי של נוטרים במדים בפעילות בלתי ליגאלית מקיפה.
מ-1945 ואילך קוצץ מספר הנוטרים הסדירים בשליש, עד 1,650. את הבלתי סדירים התכוונו הבריטים לקצץ עד לחצי, ל-7,560, אבל למעשה הופחת המספר רק ל-12,800.
אחרי משא ומתן עם הסוכנות היהודית הסכים השלטון שהקיצוץ לא יפגע במ"נים, שמנו עתה יותר ממחצית הסדירים, ולהמשיך ולקיים מתכונת של 12 גדודים. ההתיישבות היהודית הנרחבת בשנות המאבק אף גררה הגדלת-מה, וב-1947 עלה מספר הנוטרים הסדירים ל-1,860, כשמרבית התוספת בנגב. בנובמבר 1947 כמעט שותקה העוצבה, כאשר השלטון הפסיק את גיוסם של נוטרים חדשים, במקום כ-1,000 שעמדו להתפטר בסיום שנת "השירות הלאומי", אולם הסוכנות הורתה להם להמשיך בשירותם.
בפרוץ מלחמת העצמאות מנתה מי"ע כ-1,800 איש סדירים, מהם 85 סמ"רים וסמלים, ו-172 רב"טים. היא היתה גוף סדיר שניתן להפעלה מהירה, לצד הפלמ"ח שמנה כ-2,100 חבר וחברה בשירות מגויס.
בחודשים הראשונים למלחמה עסקה מי"ע באבטחת מרחבי ההתיישבות והיישובים; המ"נים הועסקו באבטחת התעבורה. במערכה זאת נגרמו להם אבדות רבות. פעילות זו איפשרה למטכ"ל לרכז את יחידות הפלמ"ח לפשיטות ולהתקפות. בעוד הנוטרים עוסקים בלחימה, נתבעו המש"קים למלא תפקידי פיקוד והדרכה בחטיבות החי"ש המוקמות. כן שובצו מספר מש"קים ותיקים בהקמת משטרת ישראל. המטכ"ל הוציא שורת פקודות להסדרת השתלבותם של הנוטרים, על נשקם, בחילות השדה של ההגנה.
ככל שהואץ הפינוי הבריטי התפורר והלך המנהל האזרחי בארץ. ההגנה דאגה שנוטרי מי"ע לא יחזירו את נשקם לבריטים ואכן, רוב הנשק הועבר להגנה: יותר מ-40 מקלעי לואיס ו-6,800 רובים. אלו היוו תוספת רבת משקל לחימושה של ההגנה באותה עת, תחילת מלחמת העצמאות.
לסיכום: מאז 1936 היו נוטרי היישובים מרכיב ליגאלי של ההגנה. מי"ע, שהוקמה רשמית בתחילת 1939, התנסתה בפעילות כעין-צבאית, ביחידות טקטיות קטנות ובהיקף מנהלתי וארגוני נרחב. היא צברה ניסיון בתפעול הנשק הקל לסוגיו, ובהדרכתו.
המשמרות הנעים רכשו ניסיון בתנועה מאובטחת ברכב ובכניסה ממנו ללחימה. מי"ע היוותה כיסוי למגוון פעולות של ההגנה, בסייעה לה בנשק ובמתקנים ליגאלים, ואפשרה אימון צבאי, בלי חשש ממעצרים ומאסרים, לרבבות מבני היישוב.