פו"ש (פלוגות השדה)

כוח ארצי מגויס ומנוייד של ההגנה, שהוקם ב-1937, לפעילות התקפית יזומה במרחב.
הפו"ש פעל בפיקוד יצחק שדה, שהסתייע באליהו כהן- בן-חור.
לאחר פירוק הנודדת בירושלים בסתיו 1936 מונה אליהו כהן כמפקד גוש פתח-תקוה.
באותה עת הושבתו מחצבות מגדל-צדק (כיום מגדל-אפק), דווקא כאשר גבר הצורך הדחוף באבן ובחצץ בכמויות גדולות לביצורים ולסלילת כבישים ולבנייה. כהן הקים כוח נייד, שהורשה לשאת נשק, לאבטחת מרחב המחצבות בנוסח בו פעלה הנודדת. יצחק שדה מונה למפקד הכוח שאיבטח את העלייה למחצבות. הדרך לכלי-רכב שופרה, ובינואר 1937 עלתה למקום יחידת האבטחה, שמנתה 50 איש, שהוכרו כנוטרים וצוידו בנשק צבאי. בחיפויה ניגשו פועלים לתיקון ההריסות במחצבות ולחידוש פעולתן. המחנה היה למרכז לאימונים, לרבות אימוני חבלה. הפלוגה שימשה דוגמה להפעלת כוחות ניידים במרחבים אחרים.
במרוצת 1937 נערכו במרכז ההגנה דיונים בדבר הקמת כוח לפעולה ניידת - פלוגות שדה (ובקיצור - פו"ש), תוך כדי לבטים אם להקימו ככוח ארצי או ככוח גושי.
באביב 1937 קמו כמעט בכל המרחבים הכפריים יחידות ניידות מקומיות לאבטחת העובדים בשדות, ועריכת סיורים ומארבים.
על פי הצעת ועדת שלושה בהרכב יצחק שדה, אליהו כהן ויהושע אייזיק-אשל אורגנו הקבוצות הניידות בכיתות של 8-7 אנשים, ובמחלקות של ארבע כיתות. בקיץ 1937 קוימו קורסים קצרים (של חמישה ימים) בכל מרחבי ההתיישבות, מכפר-גלעדי בצפון עד גן-יבנה בדרום, ובהם הוכשרו מועמדים לתפקידי פיקוד, כמפקדי כיתות ומחלקות.
בכל קורס התאמנו 50-40 חניכים בקליעה, הטלת רימונים ושדאות יום ולילה, ובוצעו תרגילים, תוך התקרבות לכפרים ערביים. כמדריכים שימשו אליהו כהן, ברוך יצהר ושלמה רבינוביץ- שמיר.
במהלך 1937 אורגנו כיתות ומחלקות של פו"ש בגושים. הן השתלבו בפעילות של כוחות הביטחון הליגאליים, והרבו להסתייע ביחידות הנוטרים ולעתים פעלו במסווה של נוטרים. לאחר חידוש פעולות האיבה הערביות בסתיו 1937 החליט מרכז ההגנה על "עיקרי הארגון של הפו"ש": הפלוגות תהיינה מוביליות (ניידות), להגנה מחוזית, ותפקידיהן - תגבור נקודות נתקפות, פעילות מקדימה, סיור ומרדף. נקבע שהמגמה היא להוות "כוח ארצי", המופקע מתוכניות ההגנה של היישובים, ואשר יחידותיו יוקצו לגושים, ויועברו ממרחב למרחב, לפי שיקולי מפקד הפו"ש.
מסתיו 1937 הופעלו יחידות פו"ש קטנות במפוצל. מפקדת הפו"ש חתרה לקבץ את היחידות ושקדה על קורסים וכינוסי מפקדים. הקורסים נערכו ביישובים הצפויים לסכנה ובעצם קיומם שם סייעו לביטחון היישובים. הסוכנות רכשה טנדרים לסיורים ממונעים, והיקצתה אחדים מהם לפו"ש. חמשת ה"משמרות הנעים" (מ"נים) בנוטרות שהורכבו בינואר 1938, אוישו באנשי פו"ש.
כשהקים אורד צ'רלס וינגייט ב-1938 את פלגות הלילה המיוחדות, הועבר אליהן חלק מאנשי הפו"ש. ביחידה זו שולב הניסיון העצמאי שגובש בפו"ש, עם הנסיון הצבאי-סדיר אך הבלתי-שיגרתי של "הידיד". בהכנות להקמת גדר הצפון הטילה ההגנה על מפקד הפו"ש לתכנן את האבטחה. הורכב כוח של שלוש פלוגות - שתיים לאבטחת שני מחנות הגודרים וגזרותיהם, ואחת - לאבטחת התעבורה. חניכי הפו"ש נמנו עם המפקדים בפלוגות הגדר. הצלחת מבצע זה המחישה את האפשרויות ליישם את נסיון הפו"ש בפעילות ביטחונית רבת-היקף.
בקיץ 1938 גברו ההתקפות על קו המתח הגבוה מנהריים, שעבר ממזרח ליישובי השרון, והותקפו יישובים מבודדים בשרון המזרחי: ב- 10 ביולי הותקפה גבעת-עדה, והתוקפים נהדפו לאחר שחדרו ליישוב;באוגוסט נהרגו שמונה מאנשי רמת-הכובש ממוקש בנוסעם לעבודה. ההגנה ריכזה שתי פלוגות פו"ש, שנפרסו במחלקות לאבטחת היישובים, ובמשולב עם כוח מפלגות הלילה איבטחו את קו החשמל. הפלוגה הצפונית החלה פועלת מיישובי השומרון (צפון השרון) מזרחה, סיירה וארבה בקירבת בסיסי הכנופיות. הפלוגה הדרומית פעלה להרתעת הכפר מיסקי, מצפון לכפר-סבא, ופגעה בכנופיות מצפון וממזרח לרמת-הכובש, גוש תל-מונד וכפר-יונה. בחסות פעולות אלה, לרבות סיורים ממזרח למסילת-הברזל לוד-חיפה, בשיתוף נוטרים, תוקן קו המתח הגבוה ונסלל כביש- ביטחון לרמת- הכובש. לימים קבע רמטכ"ל ההגנה יעקב דוסטרובסקי- דורי, שהפעולה בקו המזרחי היתה שיא הישגיו של הפו"ש ככוח עצמאי מגוייס, ומשה שרתוק- שרת עמד על המשמעות המדינית של פעולתו ההתקפית היזומה לאבטחת השרון.
ההתקפות הערביות בסתיו 1938 הופנו דרומה. ב-10 בספטמבר פגע מארב בנוטרים ובעובדי חברת החשמל שחזרו ברכב מתיקון חבלה בקו החשמל בין גדרה ובאר-טוביה.
מרכז ההגנה החליט להקים פו"ש לאבטחת הקו. מטה הפלוגה מוקם בכפר-ביל"ו וארבע מחלקותיה נפרסו מבאר-טוביה עד ראשון-לציון. לפלוגה ניתנו שני טנדרים. היא החלה בסיורי יום ולילה. כוח חדר לכפר הערבי מסמיה (ליד צומת ראם, כיום) וקיים בו עוצר-לילי.
בסוף פברואר 1939, עם דעוך פעולות האיבה הערביות, החליטה המ"א לפרק את הפו"ש.
ההחלטה הושפעה מהשיפור במצב הביטחון וכן מנכונות ממשלת המנדאט לממן את ה מ"נים, שעד אז קוימו בעיקר מתקציבים של היישוב. 62 יחידות המ"נים מנו יותר מ-400 איש, ואליהן עברו חלק מאנשי הפו"ש. עד אפריל 1939 נותרו רק כמאה אנשי פו"ש בתעסוקה שמומנה בידי כופר היישוב. גרעין מאנשיו המשיך לפעול ביחידות לפעולות מיוחדות (פו"ם).
ייחודו של הפו"ש בכך שהיה כוח עצמאי מגוייס ראשון שעמד לרשות ההגנה ופיתח שיטות פעולה והדרכה, פרי ניסיון מקורי. הוא ביסס את השינויים הטקטיים ואת שיטות ההפעלה שמקורם בנודדת, ושמהותם - מעבר מכוננות סבילה לפעילות יוזמת ומקדימה, ומהתגוננות נייחת לפעילות ניידת במרחב, ביום ובלילה.
הפו"ש השתלב ביעילות בפעולתם של כוחות הביטחון הליגאליים, הן מפאת האפשרות לפעול כנוטרים והן על-ידי יישום הניסיון הייחודי של פלגות הלילה המיוחדות.
הישגיו ניכרו גם במספר חבריו: כ-2,500 איש אומנו ושירתו בו בפרקי זמן שונים; כ-850 עברו בו קורסים למפקדים, ומהם הוסמכו כ-600. לאחר פירוקו רוכזו פעיליו בפו"ם, ובאביב 1941 היו יצחק שדה ואנשי הפו"ש למקימי "פלוגות המחץ" (פלמ"ח).