| <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=mainLevel' >ראשי</a> -> <a target='_parent' href='../show_item.asp?levelId=59855' >תפקידים ותחומי הפעולה</a> -> <a>הפורשים מארגון ה"הגנה" ומהמוסדות הלאומיים</a> |
| הפורשים מארגון ה"הגנה" ומהמוסדות הלאומיים |
המוסדות הלאומיים דרשו מהפורשים להפסיק פעילותם, מתוך חשש שפעולותיהם מסכנות את הסיכויים לשינוי מדיניות בריטניה כלפי הבית הלאומי ומסכנות את המפעל הציוני כולו. לח"י נענה לדרישה. האצ"ל סרב והמשיך בפעולותיו. אחרי שראשי ה"הגנה" ניסו לשכנע את מנחם בגין, מפקד האצ"ל, להפסיק את הפעילות נגד הבריטים, הועברו אליו אזהרות מפורשות שתינקט פעולה בכוח נגד ארגונו, אם זו תימשך. משלא נענה לדרישה, ערכה ה"הגנה" - באמצעות חברים מתנדבים - שורה של פעולות שנועדו לשתק את האצ"ל. פעולות אלו של ההגנה נגד אצ"ל, בסוף 1944 ובתחילת 1945, כונו "הסזון" (עונה בלעז). אנשי אצ"ל נעצרו והוחזקו במעצר ה"הגנה" ובחלק מהמקרים הועברו לידי הבריטים. אנשי "הגנה" הגנו על מוסדות לאומיים וציבוריים, אבטחו אנשי ציבור ויהודים שהאצ"ל ניסה לסחוט או לשדוד כדי לממן את פעילותו. במהלך ה"סזון" הופעל כח על ידי שני הצדדים אולם לא היו נפגעים בנפש. מנחם בגין הורה לאנשיו להמנע מהתנגדות כדי לא להגיע לשפיכות דמים ומלחמת אחים. בקיץ 1947 בעת הפעילות המדינית הענפה, חזרה ההגנה ופעלה כנגד האצ"ל, שסירב להפסיק את פעילותו (הסזון הקטן). הפעם הגיב האצ"ל בפעילות אלימה. במהלך מלחמת העצמאות, עד הקמת צה"ל, לחמו האצ"ל ולח"י בעיקר בערים הגדולות תוך תאום מסוים עם ה"הגנה". עם קום צה"ל התפרק לח"י וצרף חבריו לצה"ל. האצ"ל הצטרף בשתי מסגרות גדודיות. אולם, לאחר פרשת "אלטלנה" פורק הגדוד שבחטיבת גבעתי ואנשיו פוזרו בין גדודי החטיבה. הגדוד "הירושלמי" פורק ואנשיו גויסו לצה"ל לאחר רצח ברנדוט, בספטמבר 1948. תקופה של כתשעה חודשים (מאוקטובר 1945 עד יולי 1946) פעלה מסגרת משותפת של ה"הגנה", אצ"ל ולח"י בשם "תנועת המרי העברי". | |||||||||
