"הוועד העברי לשחרור האומה"

ב-23 באוקטובר 1947 (ט' חשון תש"ח) הגיש "הוועד העברי לשחרור האומה" תזכיר ארוך וממצה לוועדת "אד הוק" בשאלת ארץ-ישראל מטעם עצרת האומות המאוחדות בלייק סאקסס.
התזכיר הוכתר בשם "הצעות להקמת רפובליקה עברית בארץ-ישראל", ופתיחתו - סקירה על תולדות המנדט הבריטי בארץ וההתפתחות המדינית שהביאה לכישלונו. לאחר ניתוח הדין-וחשבון לוועדת "אונסקופ", שסיימה אז את תפקידה, פרשו מחברי התזכיר לפני הוועדה את תפיסתם האידיאולוגית בשאלת יהודים-עברים ושאלת גבולות הארץ שבה תוקם "הרפובליקה העברית" המוצעת. כן נמנו הצעדים האופרטיביים הדרושים, לדעת המציעים, לשם הגשמתו של רעיון זה, ובהם פתיחת שערי הארץ לעליה חופשית, סיום המנדט והקמתה של ממשלה זמנית לארץ-ישראל.
מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר (ט"ז כסלו תש"ח) על הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל מחולקת יצא ה"ועד" בגילוי-דעת התוקף את ההחלטה ומנה, בין השאר, את הסכנות הטמונות בה לישוב העברי נוכח הברית האנגלית-ערבית המכוונת נגדו. הישוב העברי נקרא לא לחוג את המאורע.
בגליונות "אנסוור" (ANSWER), בטאונו של ה"ועד", יצאו פעילי ה"ועד" וה"ליגה למען ארץ-ישראל חופשית" - שמואל מרלין, הרי לואיס סלדן, איונן גרינברג והסופר קונרד ברקוביצ'י במאמרים וברשימות לביסוסה של עמדה זו, וכן פרסם העיתון נאומים וקטעי נאומים של הלל קוק ("פטר ברגסון") בהופעותיו הפומביות בנושא. ארתור שיק, הצייר היהודי הנודע, פרסם סדרה מרשימה של קריקטורות, שכותרתן הכללית (מלחמת הקודש) ועיקרן שיתוף-הפעולה המלחמתי בין הבריטים והערבים להכחדתו של הישוב העברי בארץ וסיכולה של תכנית החלוקה. לאחר ה-1 בפברואר 1948 (כ"א שבט תש"ח), התאריך שנועד לפתיחתו של נמל חפשי, פתוח לעליה יהודית, בשטח המדינה היהודית המוצעת, משנתברר כי הבריטים מתעלמים מהחלטה זו של האומות המאוחדות, יצאה ה"ליגה" במודעות גדולות בעיתונות וכותרתן: "בטלו את האמברגו על חיי אדם". ובאותה עת פנה הלל קוק, יו"ר ה"ועד", אל מזכיר האו"ם טריגווה לי במכתב המפנה את תשומת לבו להשתתפות הפעילה של מדינות ערב במהומות-הדמים בארץ-ישראל ולהכנותיהן המזורזות לקראת פלישה קרובה שתביא את שפיכות הדמים לשיאים חדשים.
קוק הסתמך בדבריו על פניה קודמת שהפנה אל טריגווה לי ב-10 באוקטובר 1947 (כ"ו תשרי תש"ח) ובה הזהירו מפני הכנות מעשיות מצד אותן מדינות ערביות להפר את הסדר ולגרום לשפיכות דמים בארץ אם יוחלט על תכנית החלוקה. כן הוסבה אז תשומת לבו של מזכיר האו"ם לחלקה הפעיל של בריטניה בעידודה של כוננות זו. עתה הוכיחה המציאות את אמיתות הדברים: הבריטים עודדו את המעשים הללו גם אסרו אנשי-מגן יהודים המבקשים להשיב אחור את התקפות הדמים. נוכח כל אלה התבקש מזכיר האומות המאוחדות, "לפי הסמכות הנתונה לו בהתאם לסעיף 9 של מגילת האו"ם, להעביר למועצת-הביטחון את הבקשה לרסן את מדינות ערב ולעשות את כל הדרוש בהתאם לסעיפים 39, 42 ו-6 של המגילה" (אנסוור, 9.1.48). ברוח זו נשלחו תזכירים גם לכל חברי מועצת-הביטחון חוץ מבריטניה.
ראשי ה"ליגה" ראו גם חשיבות להגיב על בואם של חברי "הוועד הערבי העליון" לארצות-הברית כדי לפתח בה פעילות של תעמולה. במכתב שנשלח אל תום קלרק, התובע הכללי, נדרשו שלטונות ארצות-הברית לגרש את "המסיתים לשפיכות-דמים", וחתמו על מכתב זה אישים שמילאו תפקידים מרכזיים בתחומי הפעולה הקודמים של משלחת האצ"ל: אנדריו ל. סומרם, ויל רוג'רס, הרי לואיס סלדן, ויליאם ב. זיו והסופרים בן הכט ולואיס ברומפילד.

ביבליוגרפיה
א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951.
ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966.
ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980.
ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970.
ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973.