ארגון "השומר"

בעיה חשובה שהעיקה על ההתיישבות היהודית מראשיתה הייתה שאלת השמירה. שבטי בדואים וכנופיות שודדים ערבים תקפו את המושבות על רקע של סכסוכי קרקע, מים ומרעה. תחילה השתתפו אנשי המושבות בשמירה. הייתה זו תקופת השומרים הראשונים. הבולט מכולם היה אברהם שפירא, שהפך לסמל השמירה העברית. אולם בהדרגה עברה השמירה לידי הערבים.
חלוצי העלייה השניה התנגדו להעסקת שומרים ערבים במושבות. בספטמבר 1907, ביזמת ישראל שוחט, התכנסו עשרה פועלים ביפו, ביניהם יצחק בן צבי ואלכסנדר זייד, וייסדו את ארגון "בר גיורא". הארגון היה ארגון שמירה מחתרתי, שנקרא ע"ש הקנאי שמעון בר גיורא, מגיבורי "המרד הגדול" בימי בית שני (66 - 70 לספירה). מטרת הארגון הייתה "כיבוש" השמירה העברית והקמת יישובים חדשים.
בשנת 1908 קיבלו על עצמם חברי בר גיורא את תפקידי השמירה בסג'רה (אילניה) ובמסחה (כפר תבור).
בפסח 1909 נוסד בכפר תבור, ארגון "השומר" - התארגנות של שומרים בארץ ישראל. אנשי "השומר" היו חברי "בר גיורא" וחברים חדשים ובראשו עמדו ישראל שוחט, ישראל גלעדי ומנדל פוטוגלי. תוך שלש שנים נטל הארגון לידיו את ההגנה על שבע מושבות ובהדרגה חדרו אנשיו למושבות נוספות. לבד מ"כיבוש השמירה" היו חברי "השומר" חיל חלוץ בעליות רבות על הקרקע.
במלחמת העולם הראשונה ירדו אנשי הארגון למחתרת. מניה וישראל שוחט, ממנהיגי הארגון, הוגלו בשנת 1915 לאלכסנדריה. ב - 1916 החל "השומר" להתאושש. חבריו צברו נשק והגנו על הרכוש היהודי. הארגון התנגד לפעילות הריגול של קבוצת "נילי".
בתקופת המערכה הבריטית על א"י הצטרפו חלק מחברי "השומר" לגדודים העבריים. יוצאי הגדודים העבריים נטלו חלק פעיל בהגנה על תל חי וירושלים במאורעות 1920 - 1921.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הועלתה התביעה להקים כוח מגן עממי רחב, כפוף להנהגת היישוב, שיטול על עצמו את הגנת היישוב, במקום אגודה חשאית של נבחרים. במאי 1920 הוחלט לפרק את הארגון. גם לאחר פרוק "השומר", מילאו חבריו תפקיד חשוב בהגנה על היישוב.