חיל השריון במערכות ישראל

שורשיו של חיל השריון בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות. המשוריינים הראשונים היו ה"סנדוויצ'ים", שליוו את השיירות בדרכי הארץ. "כוח משוריין" זה התמודד עם כוחות, שחסמו את דרכי התחבורה. הזחל"מים הראשונים הגיעו לארץ לקראת הכרזת העצמאות, ובראשית מאי 1948 הוקם גדוד שריון א', שהשתתף בקרבות לטרון. טנקי "קרומול", ש"נרכשו" מהצבא הבריטי שעזב את הארץ, וטנקי "הוצ'קס" מיושנים, שנרכשו בצרפת, היוו יסוד לחטיבה 8 ("חטיבת הזקן"), שהיה בה גדוד טנקים אחד. הצוותים לוקטו מבין ותיקי הטנקיסטים של מלחמת העולם השנייה, ושפת הפיקוד היתה רוסית ואנגלית, וכן פולנית ואידיש. הופעתם הראשונה של הטנקים כמרכיב בכוח לוחם היתה במבצע "דני" בכיבוש שדה-התעופה לוד. השריון על כל סוגיו - זחל"מים, שריוניות נושאות תותח וטנקים - השתתף בכל המבצעים העיקריים במלחמה ובכל הזירות: בשחרור הגליל, במרכז, בפריצת הדרך לנגב ועד לסיני.
בשנים שלאחר מלחמת העצמאות התארגן החיל והתגבש. נלמדו היסודות הטכניים והלוגיסטיים של הטנק, ופותחה תורת לחימה. בתמרונים שנערכו אז המחיש השריון את יכולתו לפרוץ ולנוע לעומק שטח האויב. בצד פעילות זו השתתפו חיילי השריון בשמירת הביטחון השוטף. בשנים אלה נקלטו טנקי ה"שרמן" וטנקי 13-AMX הצרפתיים. בפברואר 1954 הוקמה מפקדת גיסות השריון, ובנוסף לחטיבה 7 הסדירה הוקמו גם חטיבות מילואים.
יכולתו של השריון הוכחה במבצע "קדש": כוחות השריון פרצו לסיני בציר המרכזי ובציר הצפוני והשמידו את הכוחות המשוריינים של המצרים. מאז מצוין יום פתיחת מבצע "קדש", 29 באוקטובר, כ"יום השריון".
מבצע "קדש" הביא למפנה בתפיסת העוצמה הגלומה בשריון ומקומו בקרב היבשה, וכך היה השריון לגדול בחילות היבשה של צה"ל. נקלטו טנקים חדשים: ה"סנטוריון" הבריטי, וסמוך למלחמת ששת הימים - ה"פטון" האמריקני. ה"שרמנים" הוותיקים שופצו ושופרו, וכן הוכנס תותח חדיש 105 מ"מ. גם בתחום הביטחון השוטף ניכר בתקופה זו חלקו של השריון: בתקריות בגזרה הסורית השמידו השריונאים עמדות אויב וטנקים ופגעו בציוד ההטיה הסורי, ובכך סיכלו את המזימה להטות את מקורות הירדן ולמנוע את מימיו מישראל.
במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, פעלו כוחות השריון בעוצמה רבה והיוו אגרוף ברזל, שהכריע את המערכה. בחזית המצרית פעלו שלוש אוגדות, שהיו בנויות מכוחות שריון, חי"ר, ארטילריה, הנדסה ותחזוקה. אוגדה אחת הבקיעה בפתחת רפיח, השנייה - בצומת אבו עגילה, והשלישית חדרה לעומק האויב בין שתי האוגדות המבקיעות דרך שטח קשה עבירות. לאחר ההבקעה שטפו השריונים במהירות לעומק סיני וניהלו קרבות שריון בשריון, בשומרם על תנופת ההסתערות ובמונעם מן המצרים להתאושש ולהתארגן. בהמשך חסמו כוחות שריון את דרכי הנסיגה של המצרים והשמידו את העוצמה המצרית בסיני. כעבור ארבע יממות התייצבו כוחות צה"ל על גדות תעלת סואץ.
לאחר שהירדנים פתחו באש וכבשו את ארמון הנציב, תקפו כוחות צה"ל גם בחזית הירדנית. כוחות שריון הבקיעו אל גב ההר בצפון "פרוזדור" ירושלים וחברו אל כוח הצנחנים, שלחם בעיר. שתי עוצבות שריון אחרות פרצו בצפון השומרון והשתלטו על אזור ג'נין ושכם. לאחר מכן ירדו כוחות השריון בכמה צירים לבקעת הירדן והתייצבו ליד הירדן. כוחות טנקים צוותו גם לעוצבות החי"ר, שלחמו בחזית הירדנית, וסייעו להן בלחימתן. תוך פחות משלוש יממות הוכרע הצבא הירדני, ורוב שריוניו הושמדו.
בחזית הסורית החלה ההבקעה לרמת הגולן ב-9 ביוני. עוצבת שריון העפילה אל גב הרמה לעבר קלע, ועוצבה אחרת עלתה בציר עורפיה. מרחב מרומי הרמה נכבש, והושמדו הכוחות הסוריים שלא הספיקו לסגת. כוחות צה"ל השתלטו על קוניטרה ועל שטח הרמה ועצרו בהיכנס הפסקת האש לתוקפה.

השריון משנות השבעים

למרות הניצחון המכריע במלחמת ששת הימים לא באה הרגיעה, ושוב התייצב השריון ללחום בצבאות ערב הסדירים ובמחבלים. כוחות שריון וכוחות אחרים החזיקו בקווים בכל הגזרות. בסיני הוקמה האגודה הסדירה הראשונה, והיא נשאה בעול מלחמת ההתשה לאורך התעלה. השריון אף ביצע מספר פעולות מעבר לקווי הפסקת-האש: פעולת כראמה כנגד ריכוז המחבלים בעיירה זו שממזרח לירדן (מרס 1968); פשיטה משוריינת לאורך החוף המערבי של מפרץ סואץ (ספטמבר 1969); פשיטה משוריינת על המערך הסורי בדרום רמת הגולן (מאי 1970); ופעולה לטיהור קני המחבלים ב"פתחלנד" שבדרום לבנון (יוני 1970).
במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) הופתעה ישראל בהתקפה מתואמת של צבאות מצרים וסוריה. בשעת הראשונות של המלחמה עמדו הכוחות הסדירים - שריון וחי"ר במוצבים ובמעוזים - בבלימת התקפת האויב עד בוא כוחות המילואים.
בגזרת רמת הגולן עמדו כ-170 טנקים ישראליים מול שלוש דיוויזיות סוריות, שתקפו לכל אורך החזית. המאמץ הסורי העיקרי הופנה לגזרה הדרומית של הרמה, ושם אכן הצליחו לפרוץ; אך תוך היממה הראשונה ללחימה הגיעו לחזית כוחות מילואים והצטרפו לקרב הבלימה. ב-8 באוקטובר, לאחר שנצבר כוח, החלה התקפת הנגד, ועד 10 בחודש נהדפו הסורים מכל שטח הרמה - למעט מוצב החרמון.
ב-11 באוקטובר פתח צה"ל במתקפה לעבר שטח סוריה, כדי ליצור איום על דמשק ולהוציא את סוריה ממעגל המלחמה. שתי אוגדות משוריינות הבקיעו את המערך הסורי בצפון הרמה, התקדמו בשטח סוריה עד כ-30 ק"מ מדמשק, ויצרו מובלעת משמעותית בשטח סוריה. כוחות עירקיים וירדניים חשו לעזרת הסורים. הופעתם שינתה את מאזן הכוחות, וכוחותינו נערכו אפוא להגנה בשטח שנכבש עד הפסקת-האש. ב-22 בחודש נכבש החרמון מחדש, והסורים סולקו ממאחזם האחרון בשטחנו. עם הכרזת הפסקת האש, ב-24 באוקטובר, נמצאו כוחות צה"ל בשטח סוריה ואיימו על דמשק.
בגזרת התעלה הפעילו המצרים חמש דיוויזיות לצליחת התעלה ולתקיפת קו המעוזים. מולם ניצבו כוחות חי"ר והאוגדה הסדירה שהחזיקה בסיני. ביממה הראשונה בלמו הכוחות הסדירים כמיטב יכולתם את המצרים. טנקים, שחשו לעזרת המעוזים המותקפים, נתקלו בכוחות מצריים מצוידים בטילי נ"ט, וספגו אבדות. עם בוא אוגדות המילואים הצליחו כוחותינו ליצב קו בלימה, אך קו המעוזים נפל בידי המצרים, ורק המעוז הצפוני החזיק מעמד.
ב-8 באוקטובר פתחו כוחות צה"ל בהתקפת נגד על ראשי-הגשר המצריים, אך היא נכשלה. בימים הבאים, עד 13 באוקטובר, עמדו כוחותינו בקרבות בלימה כדי למנוע מהמצרים הישגים נוספים. באותם ימים שוקם ותוקן שריון שנפגע, והחלו ההכנות לצליחת התעלה.
ב-14 באוקטובר פתחו המצרים במתקפה כדי להגיע לעומק סיני, אך האוגדות המשוריינות בלמו אותה והשמידו יותר מ-200 טנקים מצריים. בלימת המתקפה המצרית אפשרה ליטול יוזמה ולצלוח את התעלה לצדה המערבי. הצליחה החלה בליל 16-15 באוקטובר. כך נוצר ראש-גשר בגדתה המערבית, וכוחותינו הגיעו למבואות איסמעיליה בצפון ולצירים המוליכים מסואץ לקהיר בדרום. ב-22 לחודש אמורה היתה הפסקת-האש להיכנס לתוקפה; אך משהתברר כי המצרים אינם מקיימים אותה, המשיכו כוחותינו בהתקדמות והגיעו עד סואץ, ובכך סגרו את טבעת הכיתור על ארמיה 3 המצרית, שעה שכוחותינו בסיני ריתקו את כוחותיה והשלימו את הכיתור מצד מזרח. ב-24 באוקטובר הופסקה האש בחזית המצרית. המצב אז שיקף את ההישג של צה"ל: למרות נתוני הפתיחה הקשים, נטל צה"ל יוזמה והשתלט על שטח נרחב ממערב לתעלה.
בשנים הבאות התעצם החיל והכפיל את כוחו. שופרו אמצעי הלחימה, ובשנת 1979 נקלטו טנקי ה"מרכבה" הראשונים, פרי פיתוח ישראלי.
במרס 1978 נטל השריון חלק במבצע "ליטני" - פעולת גמול נרחבת, שבאה בעקבות הפיגוע החבלני באוטובוס של מטיילים בכביש החוף. כוחותינו השתלטו על דרום לבנון עד נהר הליטני וביערו את ריכוזי המחבלים שהיו שם. ביוני 1982 נפתחה מלחמת שלום הגליל, ומטרתה חיסול איום המחבלים על יישובי הגליל. במלחמה זו לחמו כוחות השריון בשטח הררי קשה נגד המחבלים והכוחות הסוריים בלבנון, ובסיומה הגיעו עד לביירות במערב והבקעה במזרח.
בעת שהיית צה"ל בלבנון עסקו כוחות השריון בהחזקת הקו ובקיום הביטחון השוטף. מאז הנסיגה מלבנון משתתף השריון במשימות הביטחון השוטף בגזרה ובהבטחת שלום יישובי הגליל.