Page 9 - ההגנה - גליון מס' 40
P. 9
ערבים מסתכלים .אחד מהם היה עם רובה צבאי .אמרתי לשולם :תראה ,עוד פעם אני רואה ערבי .הוא ענה לי:
זה שומר .אמרתי לו :איך שומר? שומר הולך עם רובה ציד והוא מחזיק רובה צבאי .שולם אומר לי :נו ,מה אפשר
לעשות?
ש :האם היו באוטובוס נוסעים ערבים?
ת :לא .אף נוסע ערבי לא היה באוטובוס.
ש :כאשר ראיתם בפעם הראשונה ערבים ,שולם ולד ואתה ,האם אמרתם לנהג שזה לא מוצא חן בעיניכם?
ת :לא אמרנו שום דבר לנהג.
ש :לא ידוע לך אם הנהג ראה ערבים.
ת :לא ידעתי אם הנהג ראה או ידע מזה .שום דבר.
ש :כמה ערבים היו?
ת 4-3 :ערבים.
ש :במה הם היו לבושים?
ת :ראיתי רק את הראש שלהם ,את הכאפיות.
ש :מאין אתה יודע שהם ארבו או חיכו לאוטובוס?
ת :אני לא יודע את זה ,אבל היה לי חשד ,כי למה הם שוכבים שם ומראים רק את הראש? היו אולי יותר אבל אני
ראיתי 4-3ראשים.
אריה הלר לא חש בתכונה הנרגשת שמאחוריו .הוא היה שקוע בנהיגה .קולו של מנוע הסופר-וייט שלו היה רם ויציב והלר
ידע שאפילו על פיתולי באב אל-ואד (שער הגיא) הוא יוכל להתגבר ללא מאמץ יתר .מעל רעמו הקצוב של המנוע יכול היה
לשמוע את שיחתם הנרגשת של הנוסעים .בבוקר זה היה לכל אחד מהם חומר רב לוויכוחים משולהבים .הוא הביט במראה
הרחבה שמעל ראשו .מאחוריו ראה את יוסף שטרן .הוא הכיר אותו היטב .גם את בתו ,העובדת במפעל היהלומים אלמז
הכיר .הוא חייך אל ד"ר ברגר ואל שולם ולד ,שישב קודר ומודאג ליד אשתו החולנית .בנתניה של אז הכירו הכל את הכל.
לא שייכת לשחזור
עשרים ושלוש שנים לאחר מכן זוהי נסיעה שונה .פניהם של הנוסעים הספורים (רובם נפטרו ,אחדים לא נמצאו) ,לא
התעלמו מחלוף הזמנים וציינו אותם בקמטים ,בפסים ובצלקות .היו אלה אנשים קשישים וכבדים ,ששמחו להיזכר והיו
תאבים לשוב ולספר את סיפורם לאיתן אלמוג מגלי צה"ל שהקליט אותם .תוך 23שנה הפך מרחץ דמים מחריד לסיפור
היסטורי ,לחוויה מסעירה ,שהייתה נעדרת רגשות לחלוטין .אם אכן ריחפו רוחות מתים בין המושבים המרופדים – לא הבחין
בהם איש .איש אולי ,זולת גברת מזרחי .היא ישבה במקומה ,זקנה קודרת ועמומת-עיניים ומלמלה לעצמה ללא הרף ,כאילו
מתוך יגון שקט .עבורה לא הייתה הנסיעה סיפור היסטורי וחוויה מרטיטה' .שושנה ,שושנה '...שב השם והדהד מתוך שטף
המלמולים העמום והבלתי מובן .הכל הביטו בה באי-נוחות נבוכה ,חשים במעורפל עד כמה אינה שייכת לשחזור העיתונאי
הקר ,המאורגן לפרטי פרטים .היא ישבה שם כמצבת זיכרון טראגית ל ִזקנה ולשכול .היא לא הייתה זקוקה לאוטובוס ,לנהג
ולמקום המדויק כדי לחיות מחדש כל רגע ,אותו לא שכחה במשך 23שנות בדידות קודרות ועגומות.
יש לי שניות ספורות
דרומה מכפר פג'ה ,קילומטר וחצי לאחר צומת כפר סירקין ,פנתה הדרך ימינה והכביש התעקל כסימן שאלה כפול .אריה
הלר סובב את ההגה .היום היה אפרורי וגשום .הכביש היה חלק ואדמת הבנקט הצר שחורה ותחוחה .מאה מטר לפניו,
במרכז הכביש ,ראה פתאום ערבי שחום-פנים ,גבוה ורזה ,שהיה לבוש מעיל אירופי חום .הוא נופף בידו השמאלית ,כאילו
ביקש לעצור את האוטובוס ולעלות .אריה היה מזהה אותו גם כיום .הוא לא האט ,לחץ על הדוושה והתכונן לחלוף על פניו.
לפתע ,בתדהמה ,ראה תת מקלע נשלף מבין הבגדים .השעה הייתה 8:12בבוקר.
כמה צרורות נשמעו ,משמאל ומאחור.
אמא מזרחי' :כולם באוטו שרו .אני לא שמעתי דבר .פתאום שמעתי בום-בום-בום והרבה דם .נפלתי .שושנה קמה .היא
קיבלה כדור ונפלה'.
9
